סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק ב מתוך 23 פרקים
שני המטבעות מאוספי בסין והכט, שייכים לקבוצת מטבעות כסף קטנים
שכמעט בכולם מופיעה הכתובת 'יהד' בכתב העברי העתיק.
הם הטביעות ה'אוטונומיות' הראשונות של הפרובינציה
שיש לשייך למחצית השנייה של המאה הרביעית לפנה"ס
ולתחילת המאה השלישית.
פחוות יהודה היתה כפופה לשלטון פרס עד לכיבוש אלכסנדר הגדול
בשנת 332 לפנה"ס. לא היתה לה זכות לטביעת מטבעות
אלא בשלהי השלטון הפרסי בלבד.
המטבעות העוברים לסוחר בתקופה הפרסית היו אמצעי התשלום
של הממלכה הפרסית עצמה, המטבעות של הערים הפניקיות האוטונומיות,
כמו צור וצידון, והמטבעות היווניים, בפרט אלה של אתונה. ברם
עם שקיעת המעצמה הפרסית במאה הרביעית, עם כיבושי אלכסנדר הגדול
ואי השקט המדיני עקב מאבקי הדיאדוכים שלאחר מותו, נהנתה יהודה
ככל הנראה מאוטונומיה יחסית, וקבוצת מטבעות 'יהד' זו שייכת לאותה
תקופת מעבר והיא הטביעה את חותמה עליהם.
מטבעות 'יהד' מאופיינים במספר הגדול של סמלים המופיעים עליהם,
כמו ראשו של השליט הפרסי, הנשר הפרסי החזיתי; הינשוף האתי,
הינשוף הצידוני, הנשר היווני במראה צדודי,
הפרוטומה של אתנה ואלים אחרים, והדיוקן של השליט התלמי,
סמלים שונים המעידים על כך שהאוטונומיה של הפרובינציה
לא היתה שלמה למרות הכתובת 'יהד'. רק שני המטבעות הנושאים
את הסמלים של השושן והנשר החזיתי מלמדים על פרק זמן מסוים
של עצמאות מדינית מוחלטת של יהודה; באופי הייחודי
של שני הסמלים האלה אנחנו רואים את העדות לכך.
(על עניין "מטבעות יהד" נדון בפרוטרוט בחלק ב' של המאמר ב"שנתון"הבא).
אם הנחתנו זו נכונה, מן ההכרח למצוא את מקורם של שני סמלים אלה
במסורת דתית לאומית המושרשת עמוק בעם. אין להעלות על הדעת
שסמלים דתיים ולאומיים של ימי קדם יומצאו שרירותית. על מנת
לזכות בהכרה כללית הם מוכרחים להיות מעוגנים בתודעת העם לאורך
תקופות היסטוריות. הם תלויים תדיר במאורעות היסטוריים מכריעים
או גם באמונות דתיות מיתולוגיות.
השאלה שתעסיקנו אפוא להלן היא האם ניתן לחשוף ממקורותינו ההיסטוריים,
דהיינו מתוך ספרי המקרא, את הסמלים של הציץ בעל שלושת העלים
(שושן) ושל הנשר כסמלים דתיים מקובלים ומסורתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה