סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק כ מתוך 23 פרקים
פרק כ מתוך 23 פרקים
הכתרתו של אהרן ב'ציץ נזר הקדש' או ב'נזר הקדש' בלבד
(שמ' כט ו; לט ל-לא; ויק' ח ט),
לוותה ביציקת שמן על ראשו ובהקרבת קורבנות (שמ' כט ז, י-כח; ויק' ח י, יד-ל).
(שמ' כט ו; לט ל-לא; ויק' ח ט),
לוותה ביציקת שמן על ראשו ובהקרבת קורבנות (שמ' כט ז, י-כח; ויק' ח י, יד-ל).
משיחת המלך בשמן נזכרת לראשונה במקרא בשעת בחירתו של שאול למלך.
שמואל הנביא יוצק את השמן על ראשו ומכריז עליו כנגיד על בני ישראל (שמ"א י א).
משיחת מלכי יהודה בשמן היא מנהג קבוע
מכאן ואילך ונתקיימה גם אצל מלכי ישראל אחרי חלוקת הממלכה,
למרות שאין אנחנו שומעים על כך הרבה בתנ"ך.
שמואל הנביא יוצק את השמן על ראשו ומכריז עליו כנגיד על בני ישראל (שמ"א י א).
משיחת מלכי יהודה בשמן היא מנהג קבוע
מכאן ואילך ונתקיימה גם אצל מלכי ישראל אחרי חלוקת הממלכה,
למרות שאין אנחנו שומעים על כך הרבה בתנ"ך.
דוד אפילו נמשח שלוש פעמים: בפעם הראשונה על ידי שמואל בעיר הולדתו בית לחם,
בהיותו רועה צאן של אביו (שם טז ג);
בפעם השנייה – על ידי בני יהודה בחברון,
כאשר הוכרז כמלך בית יהודה (שמ"ב ב ד);
ובפעם השלישית שוב בחברון, הפעם על ידי זקני ישראל, כמלך על הממלכה המאוחדת (שם ח ג).
בהיותו רועה צאן של אביו (שם טז ג);
בפעם השנייה – על ידי בני יהודה בחברון,
כאשר הוכרז כמלך בית יהודה (שמ"ב ב ד);
ובפעם השלישית שוב בחברון, הפעם על ידי זקני ישראל, כמלך על הממלכה המאוחדת (שם ח ג).
שלמה נמשח ליד מעיין הגיחון על ידי צדוק הכוהן ונתן והנביא.
צדוק הביא את קרן השמן מהאוהל, הוא המקדש שהקים דוד.
כאן אין מדובר במפורש על משיחת הראש,
אך השימוש בקרן השמן מלמד שכך היה (מל"א א לט).
בתיאור מעמד זה, כמו במשיחות שפירטנו לעיל, לא נזכרה הבאת קורבנות.
צדוק הביא את קרן השמן מהאוהל, הוא המקדש שהקים דוד.
כאן אין מדובר במפורש על משיחת הראש,
אך השימוש בקרן השמן מלמד שכך היה (מל"א א לט).
בתיאור מעמד זה, כמו במשיחות שפירטנו לעיל, לא נזכרה הבאת קורבנות.
דומה, שהדבר לא היה מקובל בטקס הכתרת מלכים
או אולי נדחתה הבאת הקורבנות לסעודה המלכותית
שנערכה מאוחר יותר. עדות על הקרבת קורבנות וסעודה
מעין זו אנחנו מוצאים בהקשר של מרד אדוניהו (שם פס' ט, כה, מא),
בנו הבכור של דוד, שדרש את המלוכה לעצמו.
בשעה שגדולי הממלכה שהוזמנו על ידי אדוניהו סיימו את הסעודה ליד עין רוגל,
נמשח שלמה על ידיד צדוק ונתן (שם פס' לט-מא).
או אולי נדחתה הבאת הקורבנות לסעודה המלכותית
שנערכה מאוחר יותר. עדות על הקרבת קורבנות וסעודה
מעין זו אנחנו מוצאים בהקשר של מרד אדוניהו (שם פס' ט, כה, מא),
בנו הבכור של דוד, שדרש את המלוכה לעצמו.
בשעה שגדולי הממלכה שהוזמנו על ידי אדוניהו סיימו את הסעודה ליד עין רוגל,
נמשח שלמה על ידיד צדוק ונתן (שם פס' לט-מא).
אף לא אחת מן המשיחות האלו לא היתה קשורה למקדש מסוים,
וביצוען היה יכול להיעשות על ידיד נבחרי העם או על ידי כוהן או נביא 55.
וביצוען היה יכול להיעשות על ידיד נבחרי העם או על ידי כוהן או נביא 55.
לעומת זאת, משיחת הדם של הכוהנים קשורה היתה למקדש ולפולחן
הקורבנות וכן לסעודה שנערכה אחריה (שמ' כט ז, כ-כא; וי' ח י, כג, ל).
הקורבנות וכן לסעודה שנערכה אחריה (שמ' כט ז, כ-כא; וי' ח י, כג, ל).
המלך הראשון שהוכתר בבית המקדש, על פי המסופר במקרא, היה יואש (מל"ב יא יב).
יש להניח כי צירוף הנזר וסמל הציץ (המכונה 'עדות' בפסוקינו) גם לכך,
כיוון שמכוח צירוף זה הועברו אל המלך סמכויות כוהניות והמלוכה זכתה לקדושה נוספת 56.
יש להניח כי צירוף הנזר וסמל הציץ (המכונה 'עדות' בפסוקינו) גם לכך,
כיוון שמכוח צירוף זה הועברו אל המלך סמכויות כוהניות והמלוכה זכתה לקדושה נוספת 56.
ומכאן ואילך התבצעו המשיחה וההמלכה של המלך בבית המקדש.
ההתפתחות ההיסטורית מציץ הזהב של אהרן אל נזר הקודש חלה אפוא
מימי נדידת העם במדבר ועד ימי המלוכה.
בעקבות חיסול הכהונה מבית אהרן נתאפשר מיזוג הנזר המלכותי והציץ הכוהני;
קדושתו של האחרון הועברה אל הראשון,
ושניהם יחד היו כעת התכשיט הקדוש של המלך.
מימי נדידת העם במדבר ועד ימי המלוכה.
בעקבות חיסול הכהונה מבית אהרן נתאפשר מיזוג הנזר המלכותי והציץ הכוהני;
קדושתו של האחרון הועברה אל הראשון,
ושניהם יחד היו כעת התכשיט הקדוש של המלך.
=========================
55. משיחות אחרות בתנ"ך: שמ"ב יט, י-יא (אבשלום);
מל"א יט, טו-יז (חזל, יהוא, אלישע); מל"ב ט, ג, ו, יב; דה"ב כב, ז (יהוא);
יש' מה, א (כורש, מלך פרס);, שופ' ט, ח-טו (אגדת יותם); מל"ב כג, ל (יהואחז).
מל"א יט, טו-יז (חזל, יהוא, אלישע); מל"ב ט, ג, ו, יב; דה"ב כב, ז (יהוא);
יש' מה, א (כורש, מלך פרס);, שופ' ט, ח-טו (אגדת יותם); מל"ב כג, ל (יהואחז).
56. השווה לעיל, עמ' 213-212.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה