[ה] ציץ ונזר כסמלי הכהונה בתקופת הבית השני

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק כא מתוך 21 פרקים

השאלה אימתי היה ציץ הזהב סמלו של הכוהן הגדול בתקופה שלאחר גלות בבל
 שורה בבעיית דמותו של אהרן במקרא בכלל. 
 מות אהרן היא, לדעת רוב החוקרים, תוצאה של פעולת העריכה וההרחבה
של המקורות הקדומים על ידי העורכים הכוהניים הבתר-גלותיים.
חוקרים כמו ולהאוזן, דה-וו, וא' אוארבך הוכיחו
שיש בדמות אהרן גרעין קדום – הנשיא לבית לוי – 
ואילו אזכוריו הרבים כאחי משה ועוזרו 
שייכים להרחבה הברת-גלותית של הטקסט,
אשר יש לייחסה ככל הנראה לפועלו של עזרא 57.

על סמך השוואה סטטיסטית של תכיפות אזכוריו של אהרן בספרי המקרא השונים
 סיק אורבך ש'אגדת אהרן' עוצבה בין שנת 500 לשנת 448 לפנה"ס, 
שנת הופעתו הראשונה של עזרא ביהודה.

אף לא אחד מהנביאים אינו מזכיר את אהרן, ובכלל זה יחזקאל,
שזמנו בתקופת הגלות, דהיינו בין השנים 571-593 לפנה"ס,
חגי וזכריה, נביאי שיבת ציון (520 לפנה"ס), ואף הנביאים המאוחרים יותר,
מלאכי וישעיהו השלישי.
אהרן מוזכר לראשונה בעזרה ונחמיה, ולאחר מכן תכופות בכל הכתובים
המיוחסים למקור הכוהני או לעריכה כוהנית 58.

בתיאור בגדי הכהונה ביחזקאל מד, א יז לא מופיע ציץ הזהב
 כאות סמל סגולי של הכהונה.

דומה אפוא שעם עליית כוהני בית צדוק בתקופת המלוכה,
ועם קבלת הציץ, יחד עם הנזר, כאות סמל של המלוכה עצמה,
נשכחה במידה רבה המסורת הדתית והפולחנית של כוהני בית אהרן.

אף אחרי גלות בבל, סביב שנת 520 לפנה"ס, 
לא השתנו פני הדברים מבחינה זאת,
 כי אם להיפך.

בחזיון הרביעי של זכריה (פרק ג) שומעים אנו אפס' ג-ה
שהמלך מטיל על מלוויו של ידוע, הכוהן הגדול,
להוריד ממנו את בגדיו הטמאים, להלבישו בגדי כהונה טהורים
ולשים על ראשו את המצנפת. שוב אין ציץ הזהב נזכר כלל.

אולם החייאת דמותו של אהרן והמסורות הקשורות בו לא היתה אירוע ספרותי בלבד.
לא מדובר בהחייאת אגדות אלא בהחייאת מצוות.
עריכתן מחדש בכתבי הכוהנים והקראתן לפני העם
על ידי עזרא סביב שנת 448 לפנה"ס,
וקבלתן על ידי העם היו תהליך היסטורי גורלי
 שקבע את תולדות עם ישראל עד היום הזה (נחמ' ח).

אין ספק שבין המצוות שנתקבלו מחדש היו אלה הנוגעות
 להקדשתו של הכוהן הגדול.
מעמד ההקדשה שלו למשרתו הנעלה בוודאי חודש לפרטיו,
ובכלל זה מנהג עיטור מצנפתו בציץ הזהב כסמלו הסגולי.
אך למעשה מלבד פרקנו אין לנו כל עדות על כך,
אלא שני מטבעות הכסף עם סמל הציץ בצד הפנים
 וסמל הנשר בצד האחורי.

בין חידוש המצוות להנפקת מטבע הכסף עם הציץ והנשר
 סביב שנת 320 לפנה"ס)
מפריד פרק זמן של כמאה ושלושים שנה,
ואין ספק שבאותה תקופה שימש סמל ציץ הזהב 
כסמלו הסגולי של הכוהן הגדול.
אולם כאשר הוענקו סמכויות מדיניות מלאות חודש 
השימוש בנזק המלכותי המעוטר בציץ –
בדומה לנזר המלכותי עם סמל ה'עדות' של בית דוד –
בתור ציון הולם למעמד המדיני והרוחני החדש.
פרקינו המאוחרים, שמ' כט, וויק' ח הם עדות לכך,
וניסוחם הסופי חל, ללא ספק, לאחר הכתרת איש הסמכות סביב שנת 320 לפנה"ס,
עם כניסתו לתפקידו המדיני החדש.

מי העניק את הזכות לטביעת מטבעות אוטונומיים של יהודה,
ומי היה האיש שקיבל זכות זו?
העיון במטבעות 'יהד' יבאר לנו את זאת ויראה לנו
 השגת עצמאות מדינית מלאה היתה תהליך הדרגתי,
ושלא ניתן היה להחזיק בה לאורך ימים. עניין זה יידון בחלק השני של מאמר זה, 
שיתפרסם בכרך הבא של השנתון.




= = = = = =

57. Julius Wellhausen, Prolegomena to the History of Ancient Israel,
New York 1965, S. 142 Anm.2

דה-וו (לעיל, הערה 8), עמ' 394 ואילך; 
E. Auer Bach, 'Das Aharon Problem', VTSup, pp.377ff [Leiden 1969].

איני יכול לדון כאן בשאלה המסובכת של אילן היוחסין של אהרן בתקופה הבתר-גלותית
 דה"ב ה, כט-מ; ו, לד-לח ועז' ז, א-ה. השווה לזאת: דה-וו (שם), עמ' 396;
אוארבך (שם), עמ' 45 ואילך, ובמיוחד עמ' 53.

58. השווה: אוארבך (שם), עמ' 58 ואילך.