מקורו המקראי של המגן דוד

במחקר המדעי אודות סמל המגן דוד מקובל לחשוב [1] שמקורו אינו יהודי, ושנעשה לסמל שמייצג את העם היהודי רק בדורות האחרונים. לדברי החוקר אורי אופיר אמנם נכון שמקורו של הכוכב אינו יהודי [2], אך בכל זאת יש לו למגן דוד מקור יהודי. לדבריו [3] הופיעה צורה זו בקניה של מנורת המשכן שהיו עשויים כפתור ופרח [4]. על פי מקורות מסורתיים שונים המקרא מתכוון במלה "פרח" לפרח השושן, שהיה נפוץ בארץ ישראל בתקופת המקרא, ואשר צורתו צורת מגן דוד כאשר מסתכלים עליו מלמעלה, וצורת FLEUR DE LIS כאשר מסתכלים עליו מהצד.

גם לדעת אילת-השחר הראובני [5] השושן, שצורתו צורת מגן דוד, נבחר על ידי עם ישראל בדורות הראשונים לייצג אותו בבחינת המפואר שבפרחים שמייצג את הנבחר שבעמים.

פרח שושן צחור במבט מהצד 

בתוך המסגרת באדום:

FLEUR DE LIS

צילם: עודד ישראלי

(c) 

ממחקרו [6]של ד"ר זאב גולדמן אודות סמל השושן משתמע שמקורו של המגן דוד בציץ שהיה קבוע על מצנפתו של הכוהן הגדול, ואשר הפך לסמל של מוסד הכהונה. במקרא עצמו יש פסוקים [7] שמהם ניתן להבין שהציץ התפתח לכתר מלכות, ונעשה לסמל של מלוכה. בסופו של דבר התגלגל סמל מלוכה זה לאחד מצדי מטבע שטבע מלך יהודה אלכסנדר ינאי במאה הראשונה לפנה"ס [8]. בצד השני של המטבע סמל הנשר. מכאן ניתן להבין שכמו שהאריה הוא מלך החיות והנשר מלך העופות - כך גם השושן הוא מלך הפרחים הראוי לייצג את מוסד המלוכה. ואכן מישראל התגלגל השושן כסמל מלכות בעל שלושה עלים כ FLEUR DE LIS לבתי מלוכה באירופה, לשלטי אצילים, ולסמלי ערים. בצורתו המלאה התגלגל השושן כסמל לסמכות דתית בעל ששה העלים, ככוכב דוד,STAR OF DAVID, לחזיתות של קתדרלות וכנסיות רבות ברחבי אירופה ואמריקה.
במקרא מופיע סמל זה כציץ, שהיה העיטור השכיח ביותר בקישוטי בית המקדש של שלמה המלך, כשושן, שעיטר את עמודי יכין ובועז ואת ברכת הנחושת, וכפרח הנערץ בספר שיר השירים. אמנם המקדש הראשון נקרא על שם שלמה אבל ראוי לזכור שהמקרא מייחס את היוזמה לבניית המקדש לדוד; לפיכך נדמה שלא מקרה הוא שהמסורת היהודית קושרת את צורת הכוכב המשושה לשתי דמויות מלכותיות אלה.

תופעה מעניינת בשולי המחקר אודות מקורו של המגן דוד היא השכיחות הגבוהה של פלינדרומים הנקשרים לסמל זה, שהוא סמל סימטרי שאגפיו זהים לא רק בחלוקה לימין ולשמאל אלא גם בחלוקה של מעלה/מטה, ובחלוקה של קדימה/אחורה. וכך:

דוד - שמו של המלך שסמל זה מיוחס לו.

שש- מקור שמו של השושן, הפרח בעל ששת עלי הכותרת שצורתם צורת מגן דוד.
וו - שש כשהוא מופיע כאות עברית 

ציץ- סמל הכהונה והמלוכה היהודי

חוח – שמופיע בפסוק "כשושנה בין החוחים"( שיר השירים ב, ב)

תכונה זו שימשה וודאי כמרכיב במשמעותו המאגית של המגן דוד, שכן הוא מופיע לאורך הדורות, במקביל לכוכב בעל חמשת הקדקודים, כסמל מרכזי בקמיעות שאמורים לספק הגנה מפני כוחות הרוע מכל הכיוונים למי שנושא אותם על גופו.

תכונה מאגית שכזו הייתה גם לציץ שהגן על עם ישראל מפני כוחות הרוע ככתוב:

"ועשית ציץ זהב טהור ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה'... והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל"... (שמות כח, לו-לח [9]
גם השושן בעל שלושת העלים (Fleur de Lis) הוא צורה סימטרית שאגפיה שווים...

מסתוריות הן הדרכים בהן סמל מתגלגל לאורך התקופות, אך נדמה שיש יותר ממקריות בהתגלגלות הציץ ממצנפת הכוהן הגדול של היהודים ועד להופעת סמל המגן דוד על המצנפת של האפיפיור.

---

[1]   בעיקר עקב השפעתו המכרעת של  גרשם שלום שכתב את המחקר הבסיסי ביותר בתחום זה, מחקר שכל החוקרים שלאחריו הסתמכו עליו (מגן דוד : תולדותיו של סמל, לוח הארץ 1948/1949)
[2]  המקור של הכוכב הבינלאומי בעל ששת הקדקודים אינו ידוע. הממצא הארכיאולוגי הקדום ביותר שעליו מופיעה צורת ההקסגרמה הוא חותם גליל שומרי שמתוארך לסביבות שנת 2500 לפנה"ס ואשר מוצג במוזיאון Vorderasiatishes

במזרח ברלין 
[3]  אורי אופיר, מקורו היהודי של המגן דוד, עיתון הצופה 9.5.2000
[4]  שמות כה, לג
[5]  מצמחי התנ"ך והתלמוד השושן ומגן-דוד LILIUM CANDIDUM , עיתון "היום", 1/7/1996
[6]  זאב גולדמן, סמל השושן: מקורו משמעותו ותולדותיו בימי קדם, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, יא, עמ-  197-221
[7] שמות כט, ו: "ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת", שמ"ב, א,י; מל"ב יא, יב; תהלים פט,מ וכן שם קלב, יח.
[8] ציץ זה טבוע במטבע הישראלי העכשווי שערכו שקל אחד, שהוא העתק מן המטבע של אלכסנדר ינאי
[9]  ראוי לשים לב גם להופעת המלה "חותם" בפסוק זה מכיוון שלאורך ההסטוריה של סמל הכוכב היהודי הוא נקרא גם בשם "חותם שלמה", במקביל לכוכב בעל חמשת הקדקודים, שאף הוא נקרא באותו שם.
ראו גם את מאמרו של איתמר עצמון : "תעלומת מטבעות הנציבים" לפיו סמל זה הופיע על המטבעות שהנפיקו היהודים בתקופה הפרסית, וכן, פעמים רבות, על מטבעות החשמונאים ובאומנות הירושלמית הקדומה.