סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק ז מתוך 23 פרקים
באזכור האחרון, הרביעי (ויק' ח ח-ט), בפרק המתאר את טקס ההקדשה
של אהרן (ובניו) לכוהן אוהל מועד על ידי משה, נאמר:
"וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו
את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר ציוה ה' את משה".
שני המושגים 'ציץ' ו'נזר' אינם מאוחדים כאן למושג אחד כמו בשמ' לט ל-לא,
אלא נתונים במקביל בצורת 'ציץ הזהב' ו'נזר הקדש'.
אין זה מפתיענו שגם בפרק זה נחשבו הציץ והנזר כמונחים נרדפים.
ברם מהצגת שני הכינויים של קישוט הראש של אהרן זה בצד זה,
אין משמע שמדובר בשני קישוטים נפרדים, שנענדו ללא תלות זה בזה;
מדובר אך ורק בחפץ קישוטי אחד, והוא ציץ הנזר של הכוהן הגדול.
המפתיע הוא שבפרק זה, כמו בהוראות ההקדשה בשמ' כט לא נזכר עוד
פתיל התכלת וחיבור הציץ באמצעותו למצנפת – מה שמעלה על הדעת,
שצירוף ציץ הזהב לנזר עשה חיבור זה למיותר.
המשמעות הסמלית של הציץ, הנזכרת בשמ' כח, נעדרת כאן,
כשם שהיא נעדרת מפרק כט שם, וכמוה נעדר הביטוי 'קדש לה'.
על יסוד העדר זה מתקרב המקור ויק' ח' לזה של שמ' כט, בעוד שמ' כח ולט,
על פי ניסוחם המפורט והזהה, מבליטים את שייכותם ההדדית ההדוקה, כפי שראינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה