[ב] הציץ בעל שלושת העלים בתבליטי השן הפניקיים ומקורו המצרי

 סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק י מתוך 23 פרקים

ראשית ניתן להצביע על ממצאים אחדים של הציץ בעל שלושת העלים

 מתקופת המלוכה: בתבליטי שן שנחשפו בחפירות שומרון

 (1931-1933) ישנם תיאורים של ציץ זה, 

ואלו הן הדוגמאות היחידות שנמצאו עד כה בארץ

מהתקופה הקדם-גלותית 11  

לוח X, 1

מימין: אפריז שנהב מארמונו של אחאב בשומרון, 

המאה התשיעית לפנה"ס.

                        ציצים מצריים תלת חלקיים לסירוגין לפרחי לוטוס מצומצמים.

                        חצאי עיגולים מחברים את הפרחים 

משמאל:  רישום של הנ"ל.

(לפי I.W. Crowfoot and G.M. Grow foot. 

Early Ivories from Samaria, London 1938).

תבליטי השן של שומרון שייכים לאסכולה פניקית של המאות התשיעית

 עד השביעית לפנה"ס. תבליטי שן דומים, כולל דוגמאות של

הציץ בעל שלושת העלים, נתגלו בנמרוד (מסופוטמיה),

בארסלן-טאש (סוריה), בחורסבאד (פרס), בזנג'ירלי (סוריה)

 ובמקומות אחרים, 12  והם שימשו כקישוט לרהיטים 

וכעיטור על ציפוי העץ של הקירות בארמונות מלאכותיים.

תבליטי השן בנמרוד, בארסלן טאש, בשומרון

 ובשאר המקומות הנזכרים נודעו באיכותם האמנותיות היוצאות מן הכלל,

ואפשר לראות בהם כעין אמנות עילית של חצרות המלכים.

אף על פי שהוכח כי ניכרת בהם השפעה מצרית, וכן סורית ואשורית,

מוצדק בכל זאת לדבר על אסכולה פניקית אחידה. התפשטותה הרבה,

 יחד עם איכותה האמנותית הגבוהה עשו אותה לאחד המתווכים

 החשובים ביותר בין עולם האמנות המצרי וסמליו לבין תחומי האמנות

 השונים של המזרח הקרוב, ובפרט של אשור.

מוטיב הציץ בעל שלושת העלים מופיע בתבליטי השן בשתי צורות עיצוב:

צורה דקורטיבית טהורה של פסים עיטוריים ואפריזים ברצף אחיד 

של ציצים אנכיים (לוח X, 1, 3), וכן כאות סמל של אלים וכרובים

 (לוחות X, 2; XI, 3, 4).

שושן בתבליט שנהב פניקי

לוח XI, 3

נמרוד, המאה התשיעית לפנה"ס.

דמות גבר מחזיקה בידיה המושטות

שריגי שיח של הציץ המצרי התלת חלקי 

תמונת CC

מאת

peterjr1961

מפליקר 

האפריזים האורנמנטאליים שימשו מסגרת לסצנות הפיגורטיביות

שקישטו את הרהיטים ואת קירות העץ. רקע התבליטים עוצב תכופות

 על ידי צמחיית מטפסים המסתלסלים על פני מצע מבותר (לוח XI, 4-2).

הציץ עצמו מופיע בשתי צורות אורנמנטאליות שונות, ממוצא בוטני שונה.

אחת מציגה אותו כמורכב משני עלי פרח הנפרשים קלות לצדדים, 

ועלה מתעבה כלפי מעלה (לוח X, 1). 

הציצים מחוברים לרוב על ידי חצאי עיגולים רצופים (לוח X, 1, 3).

הציץ בצורתו זו משתייך למסורת אמנותית מצרית עתיקת יומין (ראה להלן);
נכנה אותו בהמשך 'הציץ המשולש המצרי'. מוצאו הבוטני טרם הוברר.

הטיפוס השני של הפרח המשולש בתבליטי השן הפניקיים
אף הוא ממקור מצרי. מוצאו מפרח הלוטוס, 
אך הוא מעוצב בצורה מצומצמת לעומת המקור המצרי המלא.

הוא מורכב משלושה עלי גביע איזמליים ושני עלי פרח ביניהם

 (לוח X, 1, 3). גם פרח הלוטוס המצרי המלא מורכב מזר עלי גביע

 איזמליים מחודדים – על פי רוב שלושה, אך פעמים גם יותר –

המתרוממים במישרין מתוך עיבוי הגבעול. ואולם ביניהם –

שלא כמו בציץ הלוטוס המצומצם הפניקי –

זר צפוף של עלי פרח איזמליים מחודדים המחפים חלקית זה על זה. 13

אופייני מאוד לפרח הלוטוס המצרי שהן עלי הגביע והן עלי הכותרת מסתיימים

בקו ישר או בחצי עיגול. הסיום הישר וכן חצי העיגול מודגשים לפרקים

 ביצירות באמצעות קו מיתאר מובלט (לוח III, 2).

מקורו של הציץ בעל שלושת העלים המצרי בהראלדיקה המצרית המדינית.

הוא מסמל שם את מצרים העליונה ואילו פרח הפפירוס מסמל את

מצרים התחתונה. שני הסימנים מופיעים בצוותא בסמל של מצרים המאוחדת.

על פי רוב מופיע סמל זה על כתפות כס המלוכה של פסלי פרעה היושב הייצוגיים,

ותכופות הוא מופיע אף כקישוט לרהיטי המלכות, כגון כסא המלוכה וכורסאות,

ואף כעיטור על רכב מלחמה, נשק וכו'.

צורת הסמל ההראלדי של מצרים העליונה והתחתונה המאוחדות

היא כעין תשלובת של שריגים סימטריים, שענפיהם מסתיימים האחד

בפרח המשולש המצרי והאחר בפרח הפפירוס. שני השריגים נפרדים

 זה מזה על ידי ציר אמצעי אנכי המסתיים כלפי מטה בצורת לב. ציר זה

הוא האות ההירוגליפי 'סמה', שמובנו 'לאחד'.

 לוח 2- II

תשלובת הסמל של מצרים המאוחדת. 

שני אלי הנילוס מחזיקים את שריגי הסמל בידיהם.

מימין לוטוס בעל שלושה עלי כותרת ומשמאל פפירוס

תמונת CC

מאת

Schmuela (Karen Green) ©

מפליקר 

פרט מתוך התמונה לעיל

תמונת CC

מאת

Schmuela (Karen Green) ©

מפליקר 

במרכזו של הציר האנכי משתלבים שני השריגים זה בזה ויוצרים כעין קשר סביבו,

כנראה כדי להמחיש ביתר שאת את האיחוד בין שתי הארצות. השריגים

 מוחזקים ברוב המקרים בידי שני עוזרים – מצד שמאל ומצד ימין;

רגלו המושטת של כל אחד מן העוזרים נחה על צורת הלב.

נראה הדבר כאילו הם מבצעי האיחוד 14  (לוחות II, 1, 2; V, 2).

את הצורה הטיפוסית ההראלדית של שריגים סימטריים מוצאים אנו לראשונה

 על כתפות כס המלכות של פרעה חפר-רע היושב (כ- 2520 לפנה"ס),

פסל השמור במוזיאון הקהירי. 15

אולם הפרח המשולש המצרי עדיין אינו מעוצב על כסא זה בצורתו המושלמת:

הוא פתוח למחצה ומורכז משלושה עלעלים שווים. את צורתו המושלמת

 מוצאים אנו בפעם הראשונה על הכתף הימנית של כסא פרעה מקרינוס

היושב (השושלת הרביעית), פסל בהט השמור במוזיאון בבוסטון,

אם כי על הכתף השמאלית ועל המשענת האחורית של הכסא,

הפרח מופיע עדיין בצורה בלתי ברורה, דהיינו עם עלעלים נוספים.

דומה שרק עם תחילת ימי הממלכה התיכונה (השושלת ה-12)

נעשה הפרח המצרי המשולש בצורתו המושלמת קבוע ומסורתי

 (לוח II, 1, 2).

דוגמה קדומה מתקופת שושלת זו היא תבליט הסמל

על כתפות כס המלכות של סן ויסר 1 (1935-1980 לפנה"ס),

 שבו שני העוזרים הם דמויות אלים זואומורפיים: הורוס, בעל ראש הנץ,

כאל מצרים התחתונה, וסת, בעל ראש העגור ("איביס"), אחיו של אוזיריס,

כאל מצרים העליונה. תבליט זה הוא בין המועטים שבו דמויות של

אלים זואומורפיים מקבלות עליהן את תפקיד העוזרים 16 

(לוח II, 1), ואילו בכל יתר התבליטים ההראלדיים

העוזרים הם אלילי הנילוס 17  (לוח II, 2).

בתקופת הממלכה החדשה (1075-1570 לפנה"ס) מתרבות הדוגמאות

 של סמל מצרים המאוחדת.

בגבולות מחקר זה אין לנו אפשרות להיכנס לפריטי המגוון העשיר. 
ביסודו של דבר,

להוציא חריג חשוב אחד (ראה להלן), נתקיימה הצורה ההראלדית

הסימטרית של תשלובת השריגים עם שני סמלי הפרחים (לוח V, 2).

אחד הווריאנטים של צורה זו מופיע בסדרה המשולשת של הסמלים

 על גבי הבסיס של תבליט סתי 1 באבידוס (בערך 1303 לפנה"ס), 

המתאר את הכתרתו (לוח IV, 1).

שלוחות השריגים בסמלים אלה אחוזות בידי שתי דמויות שקומתן גבוהה

 מקומת אדם וגודלן כגודל דמויות התבליט והן מתווכות בין

הקישוט ההראלדי של אדן התבליט לבין הדמויות של סתי 1

והאלות של מצרים העליונה והתחתונה – 

נחבת מאל קאב ואג'ו מבוטו, שעל גבי התבליט.

על הפסל המפורסם של רעמסס 2 היושב בטורין (1250 לפנה"ס)

מופיע סמל הממלכה המאוחדת שלוש פעמים –

על שתי כתפות כס המלוכה ועל חזית הבסיס של הפסל.

הפעם נעדרות דמויות העוזרים 18  (לוח V, 1).

בסיום סקירה קצרה זו של דוגמאות הסמל ההראלדי של

הממלכה המאוחדת מאז התקופה העתיקה ועד לתקופה החדשה ,

 יש להזכיר את עיצובו הפיסולי המונומנטאלי החריג של הסמל בכרנך:

לפני מקדש ספינת אמון שם ניצבות שתי אומות גרניט מלבניות,

שהוקמו על ידי תחותמס השלישי (1450-1504 לפנה"ס).

הן ניצבות באופן חופשי לפני חזית המקדש
 ללא חיבור ארכיטקטוני למקדש.

לרוחב כל אומנה מופיעות שלוש תפרחות אנכיות של הפפירוס

ושל הפרח המשולש המצרי. התפרחת האמצעית בכל אומנה 

מתרוממת מעל לצדדיות, הקטנות ממנה (לוח III, 1).

זוג האמנות התאומות בהצבה חופשית זאת מזכיר באופן מפתיע

 את זוג העמודים יכין ובועז לפני מקדש שלמה, אם כי מפריד ביניהם

 פרק זמן של כחמש מאות וחמישים שנה. 19

הציץ בעל שלושת העלים במקדש קרנק לוקסור מצרים

לפני מקדש ספינת אמון

תמונת CC

מאת

inoteb

מפליקר 

עם קץ הממלכה החדשה נפסקה ככל הנראה הצגת הסמל של מצרים
 העליונה והתחתונה וסמל הציץ בעל שלושת העלים בכלל. 20

לעומת זאת ממשיכים סמלי הלוטוס, הפפירוס והפלמטה לשמש כמייצגים

 עיקריים דתיים באורנמנטיקה הצמחית של האמנות המצרית. דומה

 ששלושת האחרונים שימשו באופן מיוחד בפולחן פרעה והדת,

וזאת הסיבה לאורך חייהם, ואילו הפרח המשולש המצרי היה

בראש ובראשונה סמל מדיני-הראלדי. יתכן ש'חילוניות' יחסית זאת של

הסמל הקלה על בני ישראל לקבלו לאוצר הסמלים שלהם, בעוד פרחי

הלוטוס והפפירוס לא נתקבלו באמנות היהודית.21

המחקר מאוחד בדבר המוצא הבוטני של הלוטוס, הפפירוס והפלמטה,

אך לא כן הדבר לגבי מוצאו של הפרח המשולש המצרי. 22  
הוא שאינו שושן

 – חסרים לו העלעלים הקצרים של הגבעול, ויתר על כן, 

פרח השושן כלל אינו קיים במצרים.

= = = = = = = =

11. השווה: I. W. Crowfoot & G.M. Crowfoot, Early Ivories
 from Samaria,

 London 1938, Pls.

IV, 3a, 5; XIV, 1,2,3,5,6,8,9,11; XV, 1-8;XVI,5; XVII, 1,2,9; XXI,1.

אמנם הופיעו בזמן האחרון שני תבליטי אבן כנעניים מהמאה ה-14 לפנה"ס

מסביבת תל בית מרסים, בהם הדמות של איסיס העומדת

 והדמות של אוזיריס היושב נתונות ברקע של שריגי שיחים,

המסתיימים בציצים בעלי שלושה עלים. התבליטים מוצגים 

במוזיאון ראובן ועדית הכט באוניברסיטת חיפה.

הציץ נתקבל, אם כן, כבר בתקופה הכנענית בארץ מהאמנות המצרית.

12. השווה: M.I.L Mallow an, Nimrud and its Remains,
 London. 1966,

 II, pp. 474ff; R.D.

A Catalogue of the Nimrud-Ivories. London 1975,

p.48ff; F. Thureau-Dangin, Arslan-Tash, Paris 1931;

 C. Decamps de Mertzenfeld, Inventaire commentee 

des Ivoires Pheniciens, Paris 1954

13. לדעתנו, מופיעה צורת הלוטוס המצומצם לראשונה

בעיטורי בתי הקברות בתביי, מימי השושלת ה- 18/19,

ואילו תחילתו של הפרח המשולש המצרי עוד באלף השלישי לפנה"ס,

 בשימוש הראלדי כסמל של מצרים העליונה.

השווה: P. Fortova Samalova, Das agyptische Ornament, 

Prag 1963, Figs 105-109.

14. השווה: H. Schaefer in: Mitt. Inst. Kairo 12, pp. 73ff; idem,

Von agyptischer Kunst, Wiesbaden. 1963, pp. 21, 161ff.

ברנט טוען ששני "העוזרים" אלי הנילוס הם, ראה: ברנט (לעיל, הערה 12).

15. דוגמה נוספת מהממלכה העתיקה:

פסלון בהט של המלך פפי הראשון (כ-2280 לפנה"ס בקירוב), ראה:

C. Aldred, The Egyptians, London 1963, איור 20.

16. השווה: Enc. Of Mythology, Lnd. 1959, p. 18.

 דוגמאות נוספות מהממלכה התיכונה:

(א) פסל סו-וסר השני (1918 לפנה"ס בקירוב), 

ראה: Middle Kingdom Art in Ancient C. Aldred, Egypt, 

London 1950, pp.46-47;

(ב) אמן מ-חאת השלישי (1801-1849 לפנה"ס),

ראה: שם, איור 64.

17. ברנט (לעיל, הערה 12).

18. דוגמאות נוספות מהממלכה החדשה:

(א) תבליט אמנחות השלישי (1370-1405 לפנה"ס) (בצורה חריגה), ראה:

Pierre Montet, L'Egypte et la Bible, Par. 1959, fig.10; 

(ב) פסלי הענק של ממנון, 

ראה: I. Goyotte, 

Die Kunstschatze der Pharaonen, Skirra 1968, fig. in p. 86;

 (ג) פסל של המלכה התשפסות מדיר אל בח'רי (1480 לפנה"ס בקירוב), 

ראה: J.H. Breasted, Geschichte Aegyptens, Phaidon 1936, fig. 110;

 (ד) פסל רעמסס השני מאבו-סימבל, 

ראה: Larousse, Encyclopedia a Archaeology, p. 234;

מרכבת תות-ענח'-אמון (פנים), עם אסירים אתיופיים, אפריקניים וכו'.

ראה: H. Th. Bossert, Altsyrien, 
Tubingen 1951, fig. 927; (ו) Treasures of Tutankhamen,

London 1972

קטלוג תערוכת תות ענח'-אמון, במוזיאון הבריטי,

 20, 25 ו- 36 (בצבע), 3, 17, 30 ו- 35 (שחור לבן).

 19. ראה לעיל, הערה 14.

20. סת, האל של מצרים העליונה, סיים את תפקידו ב"פנתיאון" המצרי

עם קץ הממלכה החדשה, ובעקבות זאת נעלם גם סמלו ההראלדי

מהאמנות המצרית וכן הסמל של מצרים המאוחדת בכלל.

הסמל מופיע מחדש רק בתקופה הסאיטית 
(במאה השביעית-השישית לפנה"ס) (לוח VIII, 2).

השווה: E. A. W. Budge, Sir E. A. Thompson Wallis,

The Gods of the Egyptian, or Studies in

Egyptian Mythology, II, 1969, XV, p. 241. Seth and Nephtys

21. היהודים ישבו בגושן, בדלתה המזרחית, בשכנות ישירה עם החיקסוס, 

שבירתם היתה באוואריס (תניס).

האל העליון של החיקסוס היה סת, האל של מצרים העליונה, 

שסמלו ההראלדי היה הציץ המשולש המצרי.

הציץ המשיך לשמש להם כסמלו של סת לפי עדות של חרפושיות

חיקסוסיות רבות שנתגלו. מקדשו הראשי של סת היה באוואריס. י

ש להניח שהקרבה הגיאוגרפית וההיכרות ההדדית הקלו 

על קבלת סמל הציץ בעל שלושת העלים על ידי היהודים.

22. לדברי גיאורג שווינפורט: "במשך חצי מאה

לא הפסקתי לעיין בבעיה (של השושן המצרי),

וניסיתי למצוא לה פתרון בהשערות שונות,

אך אף אחת מהן אינה מניחה את דעתי בשלמות,

אף על פי שחקר הצומח הגיע בינתיים לשלב של סיכום מסוים".

 ראה במבוא שכתב בתוך: 

L.Keiner, Die Gartenflanzen im Alen Agypten, 

Hides Hein 1967.

העובדה שהפרח המשולש המצרי מופיע באמנות תבליטי השן הפניקיים

 כצמח מטפס מסולסל, בעל פרחים גדולים וגבעול עבה יחסית

 יכולה אולי להקל על הזיהוי להבא 23  (לוח XI, 3, 4).

23. לאחרונה נתגלו שני תבליטי אבן שעל רקעם מופיעים 

ענפי שיחים המסתיימים בפרחים משולשים מצריים.

על אחד נמצא על בצורת אוזיריס, יושב; על השני – אלה בצורת איזיס,

עומדת. יתכן שנמצאו בתל בית מרסים או בסביבתו. הם מתוארכים

 למאה הי"ד לפנה"ס, ולמעשה אלה העדים הראשונים של

הציץ בעל שלושת העלים אף באמנות הכנענית של תקופת הברונזה המאוחרת.

התבליטים מוצגים במוזיאון ראובן ועדית הכט באונ' חיפה.

הם פורסמו לאחרונה על ידי רבקה מרחב

ב"מכמנים", 7 (ינואר 1994), עמ' 24-7 תחת הכותרת

 "שתי מצבות אבן עם צמדי אלים כנעניים במוזיאון ראובן ועדית הכט,

אונ' חיפה". לא הייתה אפשרות להתייחס למאמר זה.