יום שבת, אוקטובר 23, 2010

2: הציץ בעל שלושת העלים בתנ"ך בתקופה הקדם-גלותית


סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק ט מתוך 23 פרקים


[א] מטה אהרן

את הופעתו הראשונה של המונח 'ציץ' במקרא מוצאים אנו בפריחת הפלא
 של מטה אהרן (במ' יז כג):
 "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים".
עם מינוי אהרן לכוהן אוהל מועד, על ידי "נס אהרן",
הושם קץ למרד עדת קורח (במ' טז; יז ו-טו). מרד זה של העם נגד משה ואהרן
הוא המשבר השני של תקופת הנדודים במדבר, דהיינו לאחר המחול סביב
 עגל הזהב (שמ' לב). פעמיים במהלך המרד היה אלוהים מוכן להשמיד את עמו, 
ועל ידי כך את המפעל שלו עצמו (במ' טז כ-כב;יז ט-ז),
 ורק הודות לתחנוני משה ואהרן (שם טז כב) נמנע האסון. אך העם נענש במגפה
 (שם יז יא-טו).
הקדשת אהרן לכוהן אוהל מועד היא הצעד שכנגד כלפי העם המתמרד.
עם קץ המרידה והקדשת אהרן אושרה מחדש שליחות סיני של העם.
במצוות אלוהים מחזיר משה את מטה אהרן אל אוהל מועד 
ומניחו לפני העדות "למשמרת ולאות" (שם יז כה).
המטה שפרח נעשה בזאת לסמל העדות,
כמו גם לאות הרוממות והסמכות של אהרן.
 עם זאת הוא גם סימן לקץ המרי של העם,
להשבת מעמדו ולחידוש הברית עם אלוהים.
מוצאים אנו אפוא במטה אהרן אותו תוכן סמלי שמצאנו בציץ
בעל שלושת העלים של הכוהן הגדול. מטה אהרן והציץ בעל שלושת העלים
קשורים אפוא זה בזה, והציץ מייצג כמדומה כחלק את השלם
 (pars pro toto), את מטה אהרן. אולם כיצד התרחש
תהליך גלגולו של המטה הטבעי לצורה האמנותית של ציץ הזהב –
נעלם מאתנו. לא שרד על כך שום תיעוד ספרותי או ציורי ישיר מימי קדם.

אין תגובות: