[ג] מסורת ציץ הזהב במקרא

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק ג מתוך 23 פרקים

בחיפושנו אחר אזכור ציץ בטקסט המקראי כערך סמלי,

בדומה לציץ על המטבעות מאוספי בסין והכט, 

נתקלים אנו בדמותו של אהרן, כוהן אוהל מועד, אחיו ועוזרו של משה.

הקדשת אהרן ובניו ככוהני תמיד של אוהל מועד נעשתה במצוות אלוהים

 (שמ' כח א) ועל ידי הבדלתם מקרב עדת בני ישראל, תלבושתם החגיגית,

עיטורם וקידושם באמצעות קורבנות, ובכך הוכשרו והופרשו בלעדית 

לעבודת האלוהים (שם פס' כט).

ארבעה פרקים הם העוסקים בהכנה ובביצוע של טקס ההאמנה וטקס ההקדשה, 

ואלו הם:

(א) שמ' כח – הוראות ה' להתקנת בגדי הכהונה לאהרן ולבניו לפרטיהן.

(ב) שם כט – הוראות לטקס ההקדשה של אהרן ובניו ולהעלאת הקורבנות המיועדים לכך.

(ג) שם לט – תיאור הכנת הבגדים על ידי בצלאל ועוזריו.

(ד) וי' ח – תיאור טקס ההקדשה והעלאת הקורבנות.

בכל ארבעת הפרקים ניכרים, בצד קווים דומים בולטים, גם הבדלים,

ואלה עשויים להעיד על זמן חיבורם השונה של פרקים אלו.

השוואת הפסקאות המקבילות באותם ארבעה פרקים העוסקות

בעיטורי הראש של אהרן, תיתן בידינו אחיזה לגילוי עקבות אות סמל הציץ 

בהיווצרו ובגלגוליו ההיסטוריים.