קוטביות

התמונה היא מויקיפדיה ובה הקסגרמה מן המאה החמש עשרה גואש על בד מתוך ספר מאת רווי קומאר קוסמולוגיה של ג'אין, 2005,

ISBN 8187330082

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מהפרק החמישי בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

ריבוי הניגודים שיש בעולם הינו אחד המאפיינים היותר בולטים שלו. בהמשך לניגוד המקורי בורא-בריאה, ישנה ניגודיות בכל מימד של הבריאה, למשל: רוח וחומר, צפון ודרום, זכר ונקבה, חיובי ושלילי בחשמל, וכן הלאה. עיקרון זה הוא גם העיקרון הסיני של יין ויאנג שמבטא אספקטים של ניגודיות. דוגמה מדהימה של שני כוחות שיוצרים באיזון שלהם שדה אנרגיה מועיל מאוד הם הכוחות הצנטריפוגליים שמחזיקים את כוכבי הלכת במקומם על ידי כוח המשיכה שמפעילה השמש. בלעדיה כוכבי הלכת, כולל כדור הארץ שלנו, היו מסתובבים איפה שהוא במרחבי החלל; ובלי הכוחות הצנטריפטאליים הם היו צוללים אל תוך השמש ונמסים בכור האטומי שלה. כאשר מתבוננים מקרוב בכל אחת מן הדוגמאות האלה, רואים שחלק מהן מורכבות משני שדות כוח מקושרים, כמו זכר-נקבה, בזמן שאחרים בנויים משני צדדים של אותו כוח, כמו במקרה של חשמל. בלי זרם, החשמל היה קיים רק כפוטנציאל. למעשה, הפיסיקה נותנת לכל דבר את התכונות הספציפיות שלו, אך לצורך המטרות שלנו, נקבץ את כולם כניגודים ונתרכז בכוח המקשר בין ה"קטבים" שלהם. אף קוטב אינו יכול להתקיים בלי ניגודו, וגם לא יוכלו להיות קטבים בלי הכוח המקשר. למשל, אטום לא יהיה אטום בלי הכוח שבין החלקיקים החיוביים והשליליים שלו, וגם המין האנושי לא יוכל להמשיך להתקיים בלי הכוח המשותף שהזכר והנקבה נוטלים בו חלק. מצד שני, לא נוכל למצוא כוח מאחד בין פסלים של זכרים ושל נקבות, או בין דג זכר לבין נקבה של צפור. כל ניגודיות, כאשר היא מובנת היטב, כולל זו של רוח וחומר, היא קטגוריה של מערכות יחסים, ולא של עימות. לכן, קטבים אינם מקומות מנוגדים גרידא; הם ניגודים וביחד עם זאת הם נקודות מקושרות בשדה של אנרגיה. מוט המגנט עם שדה הכוח שלו המתגלה באמצעות סיגי ברזל מציג עניין זה באופן ברור.

מעניין לציין שההצהרה הראשונה בכתבי הקודש מסמנת ניגודיות

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ

כאן, בפסוק השמיני בפרק א', השמים היא מלה שמסמנת גם את הרקיע וגם ישות רוחנית, שמימית שנקראת לעיתים קרובות "מלכות השמים". "מלכות שמים" זו קיימת על פני כדור הארץ, שהוא הקוטב החומרי שלה. באופן ברור, כולנו נחשפים לקוטביות הזאת שמפעפעת בקרבנו, בין אם אנחנו מכירים בה ובין אם לאו. שאלה מעניינת הועלתה כבר בימי קדם: היכן השמים מתחילים? מעבר לעננים? מעבר לאטמוספרה? מעבר לירח? התשובה היתה: בערך מטר מעל פני האדמה, שזה באזור של הסרעפת של אדם מבוגר, בין אם הוא חי גבוה בהרי ההימלאיה, ובין אם הוא עובד במכרה מאות מטרים מתחת לפני האדמה. כל האברים מתחת לסרעפת נחשבים לגופניים בעוד אלו שמעליה נחשבים לרוחניים או לאיכויות אלוהיות (כגון קול; אינטלקט; מודעות עצמית; רחמים; סליחה). "האברים הגבוהים" אמורים להנחות את "האברים הנמוכים" ולטפל בהם באמצעות האיכויות שלהם. באורח סמלי הלב, שהוא בעל טבע כפול, ממוקם ממש מעל הסרעפת, וממלא את תפקיד הצ'אקרה המאחדת, כפי שנאמר כבר בפרק השני, וראו גם בפרק השביעי על עץ החיים של הקבלה.