ישראל והעמים

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס

והוא לקוח מפרק י"ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

מבחינות רבות ישראל הוא עם ככל העמים, גוי ככל הגויים, ש"נבחר" והובדל כדי שתוטל עליו משימה מיוחדת. בעיני העולם זה נראה כאילו עם ישראל נפרד ממנו. כפי שאמר הנביא הנוכרי בלעם

הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

עם ישראל לא הפריד עצמו משאר האומות מתוך התפארות, כפי שיש מי שטוענים; המיוחדות שלו היא תוצאה טבעית מבריתו עם האלוהים ומקיום הדיברות המיוחדות הנחוצות לצורך שירותו בקודש. אל לנו לשכוח שמי שסטה מהסדר שקבע נוח היה נמרוד, שעל ידי ייסוד בבל ניסה להסתדר בלי שם ועבר ובלי התורה האלוהית שהם מייצגים. לפיכך היציאה של אברהם מבבל היתה צעד הכרחי בתהליך ריפוי העולם.

במסגרת תהליך הריפוי הזה ישראל נקראים "ממלכת כוהנים, וגוי קדוש" כלומר, עם ישראל ממלא תפקיד של כוהן עבור האומות האחרות שנשבו לתורת נמרוד ולסיסמתו "נעשה לנו שם", נגד ובמקום ה'; מאחר ושרות זה נעשה בשם האל, יתברך שמו, ישראל הם גם "עם קדושים". כך ששם האל מונח על כתפי היהודים והם עוברים בהיסטוריה כנושאי השם, שמים, עדים גלויים לעין לברית האלוהית. אין בחטאי היהודים וגם לא בעיוורונם די בכדי לפרק את הברית או בכדי לבטל את תפקידם ככוהנים. רק התמזגות עם תרבויות אחרות יכולות להאבידם, כפי שלמדנו מגורל עשרת השבטים ה”אבודים” של הממלכה הצפונית, שפנו עורף לירושלים, בנו בתי המקדש משלהם, אימצו אידיאולוגיות זרות ופולחנים נוכריים, נבללו באומות, ונעלמו זמן קצר לאחר שהוגלו על ידי אשור

סכנת ההתבוללות הדאיגה מאד את הנביאים, והם חזרו והזהירו מפניה. במהלך ההיסטוריה, היהודים סבלו רבות מן הניסיונות לקעקע את בריתם עם האל. לעתים באו ניסיונות אלה מתוך העם, ולעתים מחוצה לו, כמו, למשל, כאשר חמור בן שכם הציע שבני ישראל יצטרפו לעמו. דוגמאות אחרות כוללות את התחבולות הערמומיות של בלעם, את המיסיונריות המודרנית, ואת הניסיון לקרוע מאחיזת היהודים את הר הבית וחלקים אחרים ממולדתם העתיקה. יש במזמור תהילים פג פסוקים שלוש עד אחד עשרה תאור מדהים של ניסיון שכזה

כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ

עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.

אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

בהקשר זה צריך להדגיש שעם ישראל, שלא כמו הקתולים והפרוטסטנטים, הוא לא רק קהילה דתית אלא גם אומה מסוימת שקשורה לארץ מסוימת, עם כל ההשלכות הנלוות לכך, כמו הצורך לפתח את הארץ, לנהל אותה ולהגן עליה. עם ישראל לא אמור להישאר מרוחק מן העולם; להפך, הוא צריך להיות מעורב בו באופן מלא, אבל בלי לאמץ את מושגיו אל חיקו. עם ישראל גם לא אמור להטיף מוסר לאומות האחרות. עליו ללמד על ידי דוגמה אישית, ולפתור את כל הבעיות האנושיות במסגרת המשפחה שלו ולאור התורה האלוהית. מפרספקטיבה זו החיים בארץ ישראל חיוניים להגשמה עצמית של עם ישראל, ולריפוי העולם

ארץ הקודש היא עבור היהודים ארץ המקדש, ארץ המוריה וארץ העברים. מונחים אלה משרתים כדי לזהות אותנו כאשר אנחנו קוראים להגשמה עצמית, ומספקים בסיס לחלק ניכר מן התפקידים של ישראל ככוהני האנושות. זו הסיבה שאלוהים חילק לבני ישראל את ארץ ישראל כירושה נצחית.

במסגרת תפקידו ככוהן האנושות נאלץ עם ישראל לרדת שלוש פעמים לעולם: תחילה למצרים, לאחר מכן לבבל, ולאחרונה לכל רחבי העולם, ולחזור לארץ האבות, לארץ התורה, לארץ הנביאים. לירידות ולעליות אלה חשיבות רבה שכן הן מעידות על אצבע אלוהים בהיסטוריה. התגלות מתמשכת זו מעניקה בעצם מובן וכיוון להיסטוריה, שאחרת היתה מופיעה כשרשרת של מקרים אקראיים, או כדוגמה נוספת לעובדה שהחזקים טורפים את החלשים. יתר על כן, היא מוכיחה לעולם את קיומו ואת כוחו של האל. לכן, שיבת ישראל לאדמת אבותיו אינה צריכה בשום פנים ואופן להיראות ככיבוש. עם ישראל ראוי יותר לתיאור של הנביא ירמיהו, שמונה להיות נביא לגויים

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ... וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן

פרק לא פסוק ט-יא

הכוונה היא שהאנושות באה להכיר את אלוהיה ובוראה האמיתי, ולהכיר בחוקים שלו בתחומים הפיסיים והרוחניים כאחד, כדי לעובדו שכם אחד למען השלום והרווחה לכל. ידיעת האל כרוכה עם שלום ועם רווחה. למטרה זו

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם

יחזקאל לו כג

אם נשתמש במונחי הסמל שלנו, עם ישראל, שנושא את שם האל, יכול להיות מיוצג היטב על ידי משולש אחד, והעמים על ידי המשולש השני. על שניהם להצטרף למגן דוד ההרמוני, המרוכז באל