ירושלים, האימא של הכל

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 

והוא לקוח מפרק כ"ב בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

ככל שנדמה לנו שאנחנו רחוקים מאחדות ומשלום, בל נחשוב שירושלים, במובן העמוק של המלה, היא רק חלום באספמיא. ירושלים היא עיר נוכחית וממשית, וכל אחד נתקל לפחות בכותרות שהיא עושה בעיתונות העולם. בעצם קיומה, במישור הארצי והשמימי כאחד, ירושלים מהווה אבן פינה ואבן בוחן למחשבות ולמעשים של כולנו, אנשים ועמים. יתר על כן, היא משמשת כאנדרטה לדור חדש שמאופיין על ידי הבנה, אחדות ושלום. מסיבה זו ציון איננה רק תורת מוסר רוחנית, אלא גם ביטוי לאחדות העם, הארץ ואלוהים, כפי שמגלה התורה

מה שנאמר עד עכשיו לגבי בת ציון, עם ישראל, שריר בסופו של דבר לגבי כל העמים, כי כולנו צאצאים של אדם. מלבד אב קדמון משותף זה, יש לתושבי כדור הארץ לימוד משותף שמקורו בירושלים והוא נפוץ הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. אמנם הנצרות והאיסלאם, שחסידיהן מהווים למעלה מחצי ממספר האוכלוסייה בעולם, נחשבות בדרך כלל כדתות-בנות של היהדות, אך מעט מאוד אנשים מודעים להשפעות אחרות של הלימוד האלוהי על העולם. אנחנו קוראים, למשל, שאברהם נתן מתנות לשבעת הבנים שהיו לו מאישתו השניה, ושלח אותם למזרח. אפילו אם המתנות האלה היו רק מתנות חומריות, כפי שחלק מהמלומדים סבורים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שבנים אלה נשאו אתם את החינוך שקיבלו בבית אביהם, והביאו אותו לארצות אליהן הוביל אותם גורלם

מאוחר יותר נעשתה חכמת שלמה המלך ידועה כדי כך

ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו - מלכים א פרק ה: יד

אנחנו יכולים להניח בבטחה שאלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה מסרו לאנשיהם את מה שלמדו ממנו. חירם מלך צור ראוי להיות מוזכר במיוחד בהקשר זה

וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים - מלכים א פרק ה: טו

עבדי חירם, שהיו בנאים מומחים, עזרו לשלמה לבנות את בית המקדש; מצד שני ודאי למדו משלמה. כתוצאה מכך התפתח מה שידוע ככתב הפניקי, שמצדו השפיע השפעה מכרעת על האלפבית היווני, כפי שכבר ראינו

אירוע אחר שתועד באופן מפורט הוא הפגישה של מלכת שבא עם שלמה המלך. מפגישה זו הביאה עמה מלכת שבא הביתה לא רק את מה שלמדה מחכמת שלמה אלא גם, לפי המסורת האתיופית, בן, שנקרא מנלק הראשון, שייסד את השושלת האתיופית שהמשיכה עד הילה סלסי, שהיה המלך המאתיים חמישים ושביעי בשושלת זו שתחילתה, כאמור, בשלמה. איננו יודעים אם היו גם יוונים בין אלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה אבל ברור מאוד שהיו יוונים בתקופת בית המקדש הראשון שהכירו את סגנון הכתב העברי של האלפבית והפכו אותו לאלפבית שלהם, כפי שנרמז בפרק השניים עשר לעיל, או שהשיגו את הידע הזה באמצעות הפיניקים

הרבה מאות שנים לאחר מכן, השבטים הפזורים של המלכות הצפונית של ישראל וודאי הפיצו ברחבי העולם את הלימוד שמקורו בירושלים. הנביא הושע מבליט עניין זה בפרק ב: כד-כה כאשר הוא משווה את ישראל ליזרעאל, זרע אלוהים, שיהיה זרוע באדמה. מרשים מאד שמאות שנים לאחר גלות שבטי ישראל הופיעו מורים מצוינים בחלקים שונים של העולם. אנחנו יכולים להניח שמורים אלה עיצבו את המסר היהודי בהתאם לתרבויות בהן שכנו, תרבויות שהתחילו עם שלושה בני נוח. המימרה המפורסמת "צדק יסוד שלטון", איננה המצאה רומאית, כפי שסבורים לעיתים קרובות; מקורה בלימוד הרבה יותר קדום של המלכים דוד ושלמה

צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ - תהילים פט:טו

אחרי שכל הניצוצות האלה, ורבים שכמותם, יצאו מירושלים ונזרעו בעולם, הגיע הזמן להיפוך הכיוון, לקראת ירושלים, כאשר עם ישראל חזר בימינו אלה לאדמת אבותיו. התמקדות העולם בירושלים, אף כי מקורה לעיתים קרובות בהתנגדות לישראל, היא חלק מתהליך תיקון העולם, השבת העולם לסדר האלוהי שלו. מאחר וירושלים כבר הגשימה פעם את מלכות אלוהים על פני אדמות, ניתן להתייחס אליה כאל בית המקדש, אל ארץ ישראל כאל ירושלים ואל ארץ ישראל כאל העולם. התפקיד של ישראל בין העמים יהיה אז דומה לזה שהיה לכוהנים וללוויים בקרב בני ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים. כלומר, העמים יכירו ויקבלו את התפקיד של ישראל כממלכת כוהנים (שמות יט:ו; ישעיהו סא:ו). עם ישראל הוא הבן הבכור של אלוהים ובעתיד הוא יבנה, ביחד עם העמים האחרים שיוולדו אחריו, את האחווה של האנושות בחסות אביהם שבשמיים.

לציונות המודרנית אותה מטרה, כי השגתה מחדש של הארץ איננה מטרתה היחידה; עליה לשלב זאת עם התפתחות מוסר המושתת על תורת המידות ועל האמונה כפי שמלמדת התורה. בנין חברה, שדוקטור תאודור הרצל הציב לפנינו כיעד, הוא תהליך תמידי, אתגר עיקרי לכל דור. לחלוצים הראשונים היה רעיון שהתבטא בסיסמה: בבניין הארץ אנחנו בונים את העצמיות האמיתית שלנו. ניתן לומר גם שבבניין העצמיות האמיתית שלנו נבנה את הארץ. אין להסיק מכאן שכל תושבי כדור הארץ, או אפילו כל תושבי ישראל, ייהפכו לישויות טהורות. ציונות איננה חלום אוטופי. הדחף שלה, מתבטא באמונה ובתקווה, שביום מן הימים רוח האמת והצדק של אלוהים יחליפו את רוח הבלבול, הרוע וההרס. אי הצדק אולי לא ייעלם, אך כפי שנאמר בתהילים ק"ז: מ"ב כל עוולה תקפוץ את פיה ולא תהיה מסוגלת יותר להתעות