תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ח בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד
המונח 'נשמת חיים' משמעו לא רק נפש רוחנית, או נפש אלוהית אלא שבאמצעות נשימת אותה נשמת החיים נעשה האדם לנפש חיה לבעלי החיים אין נשמת חיים למרות שהם נושמים ולמרות שהתנ"ך מדגיש שיש להם נפש (לכן האיסור לאכול דמם שנפשם בו). הנפשות שלהם מקורן באדמה. בגלל העובדה שאותם חוקים של אותו יוצר יחיד מושלים על כל היקום יש פעולות מסוימות של בעלי החיים שדומות להתנהגויות אנושיות, אבל אין לזה כל קשר עם נשמת חיים.כאן עלינו לציין שהמלה נשימה לא ממש מעבירה את המשמעות של המלה "ויפח", שמתארת תהליך של התרחבות, או התארכות. הרעיון הוא להאריך את נפש האדם, שנברא בצלם האל, אל התחום של צלם אלוהים; או, אם להשתמש במינוח מודרני, להעלות את ההכרה שלו אל מעל להגבלות והאיסורים של העולם הזה לתוך הספירה האלוהית, אל העולם הבא שהוא עולם שכבר נמצא כאן אבל צריך עדיין לחדור לנפש ולתודעה שלנו. במונחים של עץ החיים של הקבלה יכולנו לומר שהמילה "ויפח" מתארת את ההתרחבות מספירת יסוד אל הספירות שמעל לקו של נצח-הוד. לא מדובר כאן, כמובן, על ניפוח האגו, אלא על העלאתו לתוך המציאות היותר גבוהה של הנוכחות האלוהית.לכן, כתבי הקודש, בדברם על האדם שנעשה לנפש חיה באמצעות נשמת החיים שננפחה לתוכו, מדגישים שתי נקודות חשובותא. בן-אדם נחשב כנפש חיה, או לבעל חיים רוחניים, לא בגלל שהוא נושם באופן פיסי אלא בגלל שהוא מתעלה באמצעות הנשימה האלוהית. על נפש חיה שכזו נאמרנר אלוהים נשמת אדםאף על פי כן, באמצעות אדם הראשון קיבלנו כולנו חלק בנשימה האלוהית, או ב"ניצוץ האלוהי", אם להשתמש במינוח שגור אחר.ב. לא האדמה וגם לא האדם יכולים ליצור נשמת חיים. זו מתנה מאלוהים.הסיפור על בריאת האדם, והספור על נפיחת נשמת חיים לתוכו סמוכים זה לזה מה שאומר ששתי הפעולות האלה ביחד הן שיוצרות את האדם האמיתי. בריאת צורת האדם בלי נפיחת נשמת החיים בתוכו היא כמו בריאת אנשים שהם מתים רוחנית, שהם עפר מן האדמה. באותו אופן נפיחת נשמת חיים באדם בלי להעניק לו צורת אדם אינה יוצרת אדם; היא יכולה אולי לברוא מלאכים, או רוחותלאף אחת משתי הפעולות האלה, בריאה או נשימה אין עדיפות על פני האחרת ואין עדיפות גם לחומר המתלווה לבריאה על האספקטים הרוחניים הנלווים לנשימה. ישנן כמה אסכולות מחשבה שנוטות לראות בחומר של הטבע, ושל האדם במיוחד, משהו אפל ורע, היהדות, לעומתן, רואה זאת כחלק שווה של היצירה, שנכלל בהצהרהוירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאדראיית שני אספקטים אלה כשווים אין פירושה שניתן להתפשר על האיזון הרמוני ביניהם. אין שום צורך לדכא את היצרים היסודיים הגופניים שלנו ובאותו אופן אין להניח להם לשלוט בנו; יש, לכוון אותם ולהשתמש בהם בשביל לקדם את המטרה האלוהית שלטובת האדם ולטובת הטבע הניתן לשליטתו.נתבונן בארוחות היומיות שלנו כדי להמחיש הנקודה זו: מצוות התורה בקשר לטומאה וטוהרה של מזונות כמו גם הכמויות שראוי לאוכל מובאות בצורה מסכמת בספר משלי . פרק ל' פסוק ח'הטריפני לחם חוקיעלינו ליהנות מהארוחות היומיות שלנו במסגרת חוקי התזונה והמידה הנכונה, ולהודות עליהם כעל מתנה אלוהיתנותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדונאמר בתהילים קלו פסוק 25. עלינו להכניס לפינו את המאכלים בכוונה לשמור על בריאותנו ועל כושרנו למלא את משימותינו האלוהיות. ביהדות, ובקבלה במיוחד, מתארים זאת כהעלאה של הגשמי לתוך השמימי. כאשר מתארים את האספקטים האלה של החומרי והרוחני, או של הגשמי והאלוהי על ידי משולשים שווי צלעות, יוצרים את המגן דוד ההרמוני, או במונחים של עץ החיים של הקבלה את המעוין העליון והתחתוןבתור צאצאים של האדם הראשון, אנחנו שותפים לאותה תבנית; זו הירושה שלנו וזו זכותנו המולדת. אף על פי כן, אנחנו חופשיים לבחור אם להשתמש בה או אם להזניחה. כפי שאנחנו יכולים להתגעגע למזונות גשמיים ולשמחה, אנחנו יכולים להתגעגע למזון רוחני ולשמחה. ואמנם, הכמיהה הזאת טבעית בכל אחד מאתנו, אף על פי שהיא לעיתים קרובות מוליכה אותנו שולל או מתכסה בכל מיני תחליפים. הפתגמים הבאים עוסקים בשני הצרכים שווי הערך האלה לאדםכי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם(דברים ח, ב-ג)אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח(אבות פ"ג מי"ז). חיוני לבריאותנו לראות שני אספקטים אלה כשווי ערך. כל חוסר איזון עלול לגרום לנו למתחים ועקב זה למחלות בגוף ובנפש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה