תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס, והוא לקוח מספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
תופעת השפה היא אולי המאפיין הבולט ביותר של הקיום האנושי. אין ספק שהתקשורת קיימת בכל היקום, גם ברמה האורגנית וגם ברמה הלא אורגנית שלו. אטומים, ואפילו חלקיקים תת אטומיים, "מתקשרים", וכך עושים גם בעלי החיים. מערכות התקשורת שלנו- רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, וכו', מציעות שיטות טכניות לשידור מסרים, מוסיקה או חדשות. ניתן להמחיש את כלי התקשורת האלה באמצעות קו שמקשר בין נקודה אל"ף שמייצגת את השולח, לבין נקודה בי"ת שמייצגת את הנמען. בעוד שעל הנקודות אל"ף ובי"ת להיות שדות אנרגיה כדי לפעול כפי שהן פועלות, התקשורת עצמה איננה שדה אנרגיה, אלא גל, שלמרות עוצמתו הוא פשוט בטבעולעומת התקשורת השפה מייצגת שדה אנרגיה בפני עצמו, שדה שהוא נפרד מהמשוחחים. למעשה, זהו אחד מן השדות רבי העוצמה ביותר שאנחנו יכולים ליצור. כפי שהבחין המלך שלמה, החכם באדם, באומרו בספר משלי פרק יח פסוק כאמות וחיים ביד-לשוןאנחנו יכולים להמחיש את שדה האנרגיה של הדיבור האנושי, כמו כל שדה אחר של אנרגיה, באמצעות משולש נוכל לתאר כל משתתף בדו שיח על ידי משולש. המידה בה הם מוצאים "שפה משותפת" תקבע את המיקומים היחסיים של המשולשים. אם משתתף אחד לא הצליח לנסח את מחשבותיו (או רגשותיו) באופן ברור, ואולי אפילו פלט מלה לא ראויה, המשולש שלו לא יוכל להיות מצוייר כשווה צלעות, והמסר שלו לא יתקבל כפי שהוא תכנן. יתכן שהמשתתף האחר, על ידי "סינון" החלקים המסולפים, יוכל "לנחש" את המסר, אבל הוא לא יוכל להיות בטוח שהבין אותו כראוי. בודהא, מודע לקשיים אלה, סירב לדבר על אלוהים. הוא הסביר שבתור יצור אנושי מוגבל הוא אולי לא לגמרי יבין את האלוהות הבלתי-מוגבלת, ושבגלל המגבלות של הדיבור האנושי, הוא אולי אפילו לא יהיה מסוגל לבטא כמו שצריך את מה שהוא יחשוב שהבין. גם מי ששומע אותו, בגלל המגבלות שלו, עלול שלא להבין את המסר המוגבל שהוא, בודהא, התכוון להעביר לו. לכן, במקום לדבר על אלוהים, בודהה התרכז בלימוד הדרך, ז"א דרך שמונה השיטות של בודהה להארהגישתו זו של בודהא מסבירה מצד אחד את הצורך ההכרחי במחשבה ברורה ובשפה ברורה, לא רק בעניינים של קדושה אלא אפילו בעניינים רגילים; צורך זה מבליט את החשיבות של פתיחות לקליטה נאותה של המסר, או, אם לומר זאת בשפה של הסמל שלנו, להביא את שני המשולשים שווי הצלעות לחיבור הרמוני שייצור את הכוכב. אלוהים אינו מתקשר אתנו רק באמצעות הבריאה החומרית שלו, אלא, ובמידה גדולה בהרבה, באמצעות התגלויות, כמו אלו שחוו משה בהר סיני, ודוד [כפי שביטא אותן בתהילים] שהן בין הדוגמאות הנפלאות ביותר לנושא ההתגלות. בתפילות התודה, ההערצה התחנונים וכו' אנחנו פונים אל אלוהים ומתקשרים אתו. אנחנו עונים על השאלה הנצחית שלו אלינואדם, איכהאנחנו מתקשרים אתו באמצעות מתן התורה הנצחי, ומקווים לקבל הוראות והנחיה אישית כדי שנוכל אכן להשיב: הנני, לעשות את רצונךהתנ"ך, חוץ ממסירת הוראות אלוהיות וחוקים, מראה לנו בדוגמאות חוזרות ונשנות את הברכות הנובעות מהתחברויות אינטימיות כאלה לאלוהים, בוראנו, כגון משה; יהושוע; המלכים דוד, יאשיהו, חזקיהו; מצד שני התנ"ך מראה לנו על התקלות בתקשורת; כמו בפרשת קברות התאווה המתוארת בספר במדבר פרק י"א פסוקים שלושים ושניים עד שלושים וארבע; כמו בפרשת המרגלים; או כמו המלך שאול שביעתה אותו רוח רעה לאחר שנמשח למלך.בעוד שאת החלומות, החזיונות ואת קול המצפון אנחנו מרגישים בדרך כלל בלבנו, ההתגלות האלוהית באה מלמעלה, או מהצד הימני העליון. מסיבה זו העברית כשפת ההתגלות נכתבת מימין לשמאל. אפילו האות הראשונה של האלף-בית העברי שמסמלת את הכוח היצירתי לפני שהוא בא לידי ביטוי, ואשר אין לה היגוי ברור משלה, מתחילה מהצד הימני העליון, גם בכתב וגם בדפוספעם גם הכתב היווני נכתב מימין לשמאל בהשפעת דרך הכתיבה של העמים השמיים שנמסרה להם על-ידי הפניקים, אנשי צור, שמלכם, חירם התחבר עם המלכים דוד ושלמה. מאוחר יותר התחילו היוונים לכתוב "כפי שהשור חורש" : השורה הראשונה מימין לשמאל, השניה משמאל לימין, השלישית שוב מימין לשמאלוחוזר חלילה. בערך מהמאה החמישית לפנה"ס, התקבלה הכתיבה משמאל לימין על ידי כל השפות של בני יפת לא רק לצורך פישוט טכניקות הכתיבה, כפי שחלק מההיסטוריונים מציעים, אלא כביטוי למצב רוחני. העמים השמיים, שנועדו להתגלות אלוהית, כתבו מימין לשמאל, בזמן שבני יפת קיבלו את ההתגלות מהעמים השמיים, ולכן "הלכו לקראתם" משמאל לימין. סגנון הכתיבה הערבי מבטא הגיון דומה. מתקבל הרושם שערבית, על אף שהיא נכתבת מימין לשמאל כמו העברית, נכתבת מלמטה כלפי מעלה, ואילו האותיות המודפסות של עברית (כמו הסוגים של האות האשורית של התנ"ך ) נראות כנכתבות מלמעלה למטהערבית היא השפה של האיסלאם, שנעשה לדת החשובה ביותר של בני חם. סגנון הכתיבה שלהם רומז שבדרכם למעלה הם יפגשו את העברית ויקבלו את ההתגלות שהוטלה על עם הספר (נעסוק ברעיון הזה בפרק הבא). כל זה בהסכמה מושלמת עם מעין מגילת יסוד שניסח נוח שמופיעה בפרק ט בבראשיתויאמר, ארור כנען: עבד עבדים, יהיה לאחיו. ויאמר, ברוך ה' אלוהי שם; ויהי כנען, עבד למו. יפת אלוהים ליפת, וישכון באוהלי-שם...הליכה זו של האחד לקראת האחר, מימין לשמאל ומשמאל לימין יכולה להוביל לויכוחים ולאיבה. אם יפת, במקום שיהיה מוכן לשכון באוהלי שם ולהצטרף לשם בשרות האל, ירצה להיות בעל דרך משלו, או ללכת, בלי או נגד שם, אחרי הקריאה של נמרוד, אחיינו של כנען, מייסד בבל, שהמשמעות המילולית של שמו היא הבה נתמרדויאמרו הבה נבנה-לנו עיר, ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה-לנו, שםבאופן דומה, האגף השולט באיסלאם רואה את הגרסה שלו כדת האמיתית השרירה והיחידה, ורוצה לסלק את "אנשי השם", את בני ישראל ואת ייעודם המיוחד. מאז ומעולם במקום לתת כבוד לאלוהים, שהוא השם של השמות, יש לאדם שאפתנות לעשות לו שם וזו הסיבה היחידה לבלבול הבבלי שנמשך עד ימינו, עם האנטישמיות הטבועה בתוכו ועם מעשי האיבה הבלתי פוסקים. מטרת הבריאה היא אחדות ושלום ולא ויכוחים ומעשי איבה. אחדות ושלום אלה אינם תלויים בהמצאת תוכניות פוליטיות מבריקות אלא הם תוצאה של תקשורות ללא רבב שמבוססות על האמת האלוהית כפי שתוארה לעיל, וכפי שסיכמוה הנביאיםצפניה ג: ט כי-אז אהפך אל-עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחדזכריה יד, ט וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה ה' אֶחָד--וּשְׁמוֹ אֶחָד.השליח הנוצרי פעול, שהיה תלמיד של רבן גמליאל, חשב כנראה על הדברים האלה כאשר הדגיש את האחדות של העמים עם בני ישראל. העמים שהתנצרו מבטאים את המחשבה הזאת (אף על פי שבאופן לא מודע) כאשר הם אומרים בתפילת האדון שאימצויתקדש שמך, תבוא מלכותךבאופן דומה המוסלמים מתחילים כל סורה של הקוראן, וכל תפילה, במליםבשם אללה, הרחמן, הרחוםאנחנו יכולים להמחיש את האיבות והויכוחים באמצעות משולשים מנוגדים, ואת הצטרפותם ביחד על ידי המשולשים המשתלבים של המגן דוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה