התהוותו של עם ישראל

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יח בספרו של דר אשר אדר מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת 1987. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה.


 מוכר וידוע הסיפור התנכי אודות אברם העוזב את בבל ונעשה לאברהם, אב המון גויים; פחות ידוע הרקע לסיפור זה. חקירת רקע זה תעזור לנו להבין את המיקום של עם ישראל במשפחת האדם, ובהקשר זה נוכל גם להבין את משמעות המגן דוד, סמלו של עם ישראל.

אחרי המבול קבע נוח לאנושות סדר מסוים, באמצעות שלושת בניו שם, חם, ויפת. בנים אלה הם האבות הקדמונים של העמים ושל השבטים השונים, אבל הם מייצגים גם את שלושת האספקטים האנושיים היסודיים ; רוח, רגש ושכל.

אחד הצאצאים של שם (שם גם במובן של כינוי וגם במובן של עיקרון רוחני) נקרא עבר, שפירושו מי שחי את חייו לפי העקרונות של שם, מי שנושא את השם האלוהי. בן גילו של עבר, צאצא של חם (חום רגשי, וגם עיקרון הרגש) נקרא נמרוד, שפירושו נתמרד. המרד של נמרוד, שהתבטא בפנייתו לאגו של האנשים ולתשוקות של כל אחד ואחד מהם, כוון נגד שם, נושא השם האלוהי והאב הקדמון של שבט הכוהנים המשרת את העמים האחרים בקודש, ונגד עבר, האב קדמון של העברים. נמרוד הקים את מלכות בבל, בעקבות המרד. המלה בבל בשפה הבבלית משמעה הדלת של אלוהים. נמרוד התהלל, בעצם מתן שם זה לממלכתו, בגישה ישירה לאלוהים, ללא הצורך בהדרכה של שם ועבר, ובלי האיכויות שהם ייצגו; ורצה שאנשיו יקבעו בעצמם מה טוב ומה רע. רעיון זה בא לידי ביטוי בסיסמת בבל:

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶהלָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם

בכך החליפו הבבלים את שם האל בשמם הם בניסיון לנכס את מלכות האלוהים לעצמם

אבל כאשר הדוקטרינות התיאולוגיות והאידיאולוגיות, הכל כך שגויות ומבוססותאגו, נעשו לעקרונות של חיים, הן פיתו את חסידיהם לבצע פעולות שנראו להם מוצדקות אבל לא היו מוצדקות בעיני הבורא של הכול, מה שהוביל להתנגשות בין חסידי נמרוד לבין חוקי האל, כמו גם בינם לבין עצמם, ובאורח בלתי נמנע גם בינם לבין העם שנקרא ממלכת הכוהנים. ניסיונו של נמרוד לבסס את מלכותו הרוחנית גרם לפילוג בעולם, ועבר ציין זאת באמצעות נתינת השם פלג לאחד מבניו

וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן 

עם זאת הפילוג הזה לא התרחש רק בין שם ועבר, מצד אחד, לבין חסידי נמרוד מצד שני. חסידי נמרוד היו מפולגים בינם לבין עצמם, ועדיין הם מפולגים. אל לנו לחשוב שהתפלגות זו התרחשה כתוצאה מקללה אכזרית שקלל מקור שמחוץ לכדור הארץ. מדובר בתוצאה ישירה ומאוד טבעית של עבודת אלילים במקום לעבוד את האל האחד; מדובר בתוצאה של ביסוס עקרונות שאו שהם האלהה של כוחות טבע, או שהם פשוט השתקפויות האגו של ממציאיהם, ולעיתים קרובות בכסות דתית. אנשים שונים מבטאים את ההבנה שלהם ואת הדעות עליהם בדרכים שונות, אך מאחר ואף אחד מהם אינו מהווה סמכות מוחלטת, לבסוף הם נפרדים, מתחרים, מתקוטטים, מתבלבלים ומבלבלים אחרים. אברהם ראה את חוסר התועלת שבמשימות בבל. הוא היה הראשון שנענה לקריאה האלוהית ועזב את בבל. אלוהים כרת עמו ברית וכך מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל.

במהלך פרשת אברהם אנחנו קוראים בבראשית יז ה, ששמו המקורי, אברם, שונה לאברהם באמצעות הוספת האות הא, כאמור. באופן דומה השם של שרי שונה לשרה, באמצעות החלפת האות יוד באות הא. האות הא מייצגת את התכונות האלוהיות של חסד ורחמים; כאשר היא מופיעה בסוף מלה, היא מסמנת מגמה או כיוון. אברהם, הדמות התנכית הראשית בקרב האנושות שאחרי המבול, מאופיין על ידי אות זו, וגם שרה אישתו, וגם יהודה, השבט הראשי בעם ישראל

מיד מתחילת התהוותו נקרא עם ישראל להיות עם סגולה (שמות יט ה). עזיבת בבל, או מאוחר יותר עזיבת מצרים אין בה די כדי לייסד את עם ישראל כעם מיוחד או כעם סגולה. למשל, גם אשור עזב את בבל, אבל הוא לא נעשה עם סגולה. במקרה של ישראל, ההליכה לכיוון הר סיני ולארץ היעד היא שגרמה למיוחדות עם ישראל והיא שהעניקה תפנית חיובית לעזיבת בבל ומצרים. בלי תפנית זו לא היה עם ישראל שונה בהרבה מכל עם אחר

ביטוי מכריע לתפנית זו אנחנו מוצאים בשבט לוי ובמה שהוא מייצג. על מנת להיטיב להבין עניין זה, הבה נתבונן במבנה של עם ישראל. כידוע, עם ישראל מושתת על שנים עשר בני יעקב (בראשית לה כב). המספר שנים עשר יכול להתייחס לשנים עשר סימני גלגל המזלות ולמלאות של עולם החומר שהוא מייצג. גם מספר זה אינו הופך את עם ישראל לעם סגולה. עמים רבים אחרים מתייחסים למלאות הזאת, ואפילו ישמעאל מוזכר כמי שיוליד שנים עשר נשיאים (בראשית יז כ ; כהטז), בלי שנעשו לעם סגולה. עם ישראל לא אמור להשתעבד לכוח של גלגל המזלות ולעולם החומר שהוא מייצג; הוא מיועד להיות נאמן לאלוהים, הבורא של הכל, באמצעות דבקות בדיברות המיוחדות שניתנו לו באמצעות משה בהר סיני – ראו שמות יט5; ויקרא יא מגמה; דברים כח ה; ובמקומות רבים אחרים.

כידוע, משה היה בן לשבט לוי. בני שבט זה נבחרו לשרת ככוהנים עבור בני ישראל. בשל יעוד זה לא ירשו נחלה. משפחותיהם חולקו בין השבטים האחרים על מנת לשרת שם בזמן שלא עבדו בבית המקדש. הוצאת שבט לוי מהקצאת הנחלות עלולה היתה להקטין את מספר השבטים יורשי הנחלה משנים עשר לאחד עשר. מחסור זה אוזן באמצעות חלוקת יוסף לשני שבטים, אפרים ומנשה, ובהכללתם ברשימת מקבלי הנחלה בהתאם לברכה המיוחדת שברך אותם יעקב. כך נשאר המספר שנים עשר בתוקף. לפיכך שבט לוי הוא חלק מכל השבטים. באמצעותם יש לו חלק בנחלה ומצד שני הוא מיועד לחלוטין לשרת בקודש בלי להיות קשור לנחלה מסוימת

לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ באו לידי ביטוי ייחודי משמעות שבט לוי ומיקומו בין השבטים. ששה שבטים עלו להר גריזים להכריז משם את הברכות, בעוד ששת השבטים האחרים עלו להר עיבל להכריז את הקללות שיפלו על ראשי מי שיפרו את המצוות, ואילו שבט לוי נשאר בעמק שבין שתי גבעות אלה. ליתר דיוק לא כל שבט לוי ניצב בעמק אלא רק אלו שהיו בתפקיד פעיל ככוהנים או לוויים. לוי גם נזכר כאחד השבטים שעלו להר גריזים, ואילו אפרים ומנשה מופיעים במקרה זה לא כשני שבטים אלא כשבט אחד, יוסף. מכאן אנו למדים שלוי, למרות שהיה שבט כוהנים, לא נותק מן הארץ, וגם לא מן העם. הוא לא ירש נחלה כמו השבטים האחרים, אלא משפחות לוויים קיבלו אדמות (סוג של נכסים קטנים) בשטחים של השבטים האחרים, היכן שחיו ועבדו כאשר לא שרתו בקודש

מה שנאמר כאן על שבט לוי, תופס באופן דומה לגבי עם ישראל במיקומו כמלכות כוהנים בין העמים. המגן דוד שלנו מאפשר, או אפילו מתבקש, להדגים את הסגולה הזאת להפליא. אנחנו יכולים לשים את השמות של ששת השבטים שהיו בהר גריזים ליד ששת הקודקודים של המגן דוד, ואת השמות של ששת השבטים האחרים בששת הזוויות החיצוניות שביניהם ולשים את אלה משבט לוי ששירתו בקודש במשושה שבמרכז. הדגמה זו תבליט היטב בצורה גרפית את הסגולה של ישראל.

לסיכום, מיקום עם ישראל ומשימתו בהתבסס על המשנה האלוהית, מלאכי פרק ב פסוק ז אומר

כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא 

בלי לוי, ישראל בכלל, או כל אחד מהשבטים שלו בפרט, הם ככל העמים ; לעומת זאת לוי בלי ישראל הם בגדר כת נפרדת. הביחד האחדותי הפנימי הזה של שבטי ישראל, כולל לוי, הוא שעושה אותם לעם סגולה, לממלכת הכוהנים של האנושות כולה. סגולה זו קיימת בין אם העם בגלות ובין אם הוא באי, אלא שכאשר העם בגלות תפקידו כמשרת בקודש נעשה חלקי ומקוצץ

הערות דר אדר

המלה הבבלית באבאל מופיעה בעברית כבבל שאותה ניתן לפרש בתוך בל, שהוא שם של אלוהות בבלית. ראו ירמיהו נ ב; נא מד. פרוש אחר ב בלי, בכלום

על פי תורה שבעל פה כאשר האזרחים של בבל בנו את המגדל שלהם, הם לא דאגו אם אחד מהפועלים נפל ומת, אבל אם אחת מהלבנים היקרות נשברה, הם היו הורגים את האחראי לכך. סיפור פשוט זה הראה שהם העריכו ערכים חומריים יותר מאשר חיים של בני אנוש

הפצרה, דחיפת האגו קדימה היא בבחינת עבודת אלילים. ראו שמואל א טו כג

גם אשור עזב את בבל. הוא לא הצטרף לבבל, וגם לא לאברהם. הוא חיפש דרך שלישית , ובנה את נינוה. ראו בראשית ייא. מאחר ואין דרך שלישית,, אשור נעשה אויב לישראל ממש כמו בבל. האמרה מי שאינו אתנו יהיה נגדנו הוכיחה את אמיתותה במשך אלפי שנים